כשהיא פנתה אליי —
בשיחה הראשונה,
בדקה הראשונה —
התחברתי אליה.

על הקו בחורה
עם מבטא ערבי,
מספרת לי שראתה אותי באינסטגרם…
בכל זאת,
"חמודות מתוקות".

הם היו רגע לפני בנייה ברמלה.

קבענו להיפגש.
היא הגיעה עם בעלה.
ומשהו טוב קרה במשרד —
חיבור מיידי, טבעי, נכון.

פגשתי אישה
שהפכה מבחינתי
להשראה של הפרויקט הזה.

מלאת עוצמה,
דעתנית ומובילה,
עם לב רחב
ועיניים מרוגשות.

ויצאנו יחד
למסע המטורף הזה.

עברנו קורונה,
עברנו את האירועים ברמלה–לוד,
ואפילו הריון ולידה.

ובתוך כל זה
הבנתי שוב
כמה המקצוע שלי מיוחד.

כמעצב,
וכחלק מתהליך של אדריכלות ועיצוב פנים לבית פרטי,
אני לא רק מתכנן קירות וחללים —
אני נכנס לחיים של אנשים.

המקצוע הזה מקרב אותי,
מחבר אותי לתרבויות מגוונות,
ומזכיר לי שוב ושוב
כמה אני פשוט אוהב בני אדם,
ואת הזכות
לעסוק בטוב.